למרות שיכולות להיות כמה הצעות קיצוניות לשיטה זו, אני מאוד מאמין שהתחלה איטית מובילה לתוצאות עקביות ולהצלחה ארוכת טווח. התנתקות מלאה מכל המקורות החיצוניים עלולה להיות קשה מדי בהתחלה, ולהוביל לתשוקה עצומה להרגלים ישנים יותר. מקורות חיצוניים אלה כוללים משהו שאתה יכול להתחיל איתו הוא, במקום קולטני הדופמין האלה, תנסה למצוא מקורות פנימיים של סיפוק שעשויים להגיע ממשהו.
אתה צריך פשוט לקבל את זה שלעולם לא יהיה קל. משהו ששמתי לב אליו בכל פעם שהיה לי יום דהירה, שוכב במיטה וגולל על מסך, הוא שאלו היו הימים שבהם הכי נאבקתי להירדם. דעתי הוסחה כל היום עם סוגים שונים של רעשים, צבעים ורגשות מעורבים, שכולם התבלבלו ואבדו זה בתוך זה. המניע שלי לרדת מהטלפון שלי, להזניח את כל הדברים שאני יודע שאני נוטה לעשות, היה לישון טוב הלילה. הרגשתי טוב יותר מבחינה נפשית, למחרת ולמחרת. מצא את המניע שלך. בסופו של דבר מצאתי שמחה פנימית, ותהיתי אם זה יחזיק מעמד. זה נמשך. כספורטאי מסלול, יש ימים שבהם אני ממש שונאת לקום לפני השמש, במיוחד בחורף. אולם לאחר שהכרחתי את עצמי לעשות זאת כל כך הרבה פעמים, הגעתי לנקודה שבה כבר לא הרגשתי רגש כשהתעוררתי והתכוננתי ללכת. הצלחתי להסתגל. לא ראיתי את זה בגלל החובה הקשה שזה היה, אלא בגלל ההתרגשות שידעתי כי זה לא אמור להיות מהיר.
זה עובד באותו אופן כמו עבור אותם הרגלים בריאים יותר. כוח השליטה עם משמעת, מגיעה הקרבה גדולה. לפעמים בחיינו, אסור לנו להסתמך עוד על שלנו כסיבה לעבודה. יש קולות בראש שלנו שינסו בכל כוחם לגרור אותנו למטה, חזרה אל החור העמוק של ההתמכרות לסיפוק מיידי. קולות שינסו כמיטב יכולתם, רק כדי לשבור אותך. לקום מהמיטה, הופך למשימה ענקית, רק בגלל הקול הזה, שמזכיר לך את כל הדברים הקלים יותר שאתה יכול לעשות. כולנו היינו שם. כולנו היינו קורבן של הקול הזה בשלב מסוים, ואין בכך בושה. אבל למרבה המזל, לנו, בני האדם, יש את היכולת הגדולה להילחם בקול הזה. אסטרטגיה אחת לעשות זאת היא שליטה ברגשות שלך.