המפתח להצלחה זה מאוד חשוב, ולמדתי את זה מניסיון. להיות עקבי לכל דבר יכול לעזור לך להיות מאסטר בזה. דוגמה אחת לשיעור החיים הזה היא שאני לומד את קוביית הרוביק. התחלתי לחשוב שזה בלתי אפשרי. אחר כך התחלתי לצפות בהדרכות שונות, עד שמצאתי הדרכה אחת , שבה צפיתי שוב ושוב, מתרגלת אותה מדי יום, אפילו שעות על גבי שעות לפעמים. אולי תוך יומיים מאז שהתחלתי להיות עקבי עם הקובייה, למדתי איך לפתור את זה. נשארתי עקבי עם התרגול. תרגלתי ותרגלתי ותרגלתי מדי יום, והורדתי את הזמן שלי לפתור את זה מלמעלה לא הכל מושלם לא הכל מושלם או צריך ללכת מושלם. הייתה לי מבחן באנגלית שעבדתי עליה סופר קשה. היו לי תקוות שאשיג ציון, אבל קיבלתי. בכל זאת, הייתי מרוצה מהתוצאה, אבל עדיין הייתי מזועזע, הייתי כל כך קרוב לקבל בבחינה האחרונה. אבל בסופו של דבר, למדתי שהכל לא צריך להיות מושלם. זה בסדר אם זה לא מושלם. שום דבר אינו מושלם. לכל דבר יש את החסרונות שלו. זה מבטל משימות שחוזרות על עצמן! זה הופך את הכל ליותר יעיל ואפקטיבי! כלים גם עוזרים לי לעשות את העבודה שלי. אני משתמש באוטר, כלי תמלול המופעל, כדי להקליט ולתמלל את הפגישות שלי. גילוי אוטר היה לא פחות משינוי החיים עבורי.
אני לא צריך לרשום הערות כשאני מראיין אנשים - אני פשוט נותן לאוטר לעשות את העבודה הזו בשבילי. אני גם משתמש ב כלי שמנתח ומסמן טקסט לגניבת עין. עוזר לי להימנע מניסוח מחדש של משהו שקראתי אני גם משתמש בו כדי לזהות ביטויים וקלישאות בשימוש יתר. כשאני עייף, זה ממש מפתה לכתוב דברים נוראיים כמו "פרי תלוי נמוך" ו"עוזר לך לגדול בקנה מידה" במקום להתכווץ ולהיות יצירתי יותר. אז, לא, אני לא כאן כדי לגנות באופן גורף את כל הטכנולוגיה המונעת - רק את הדברים שיוצרים אמנות מזויפת. אני לא חושב שתוכן ואמנות שנוצרו הם גרועים. אבל, כמו כל דבר רובוטי, אמנות שנעשתה על ידי מכונות מרגישה סוג של מאיימת. אני מודאג, אבל לא מהתקוממות הרובי אני מודאג שהתוכן שנוצר על ידי וכלים דומים יכריע במהירות אמנות של אנשים אמיתיים. אני חושש שזה ימלא את החללים הדיגיטליים והפיזיים שלנו ויקשה על אמנים להיראות, לשמוע ולהתכבד. אני מודאג ולמידת מכונה ועיבוד שפה טבעית - הדברים שגורמים למוח הרובוט לתקתק - מפחיתים את פעולת היצירה. זה עושה את זה קל מדי. פירוש הדבר שהוא בשל להתעללות וסחורה.
כלומר, אמנות כבר עוברת למוצרים, אבל לפחות חלק מאיתנו מקבלים תשלום הוגן עבור האמנות שאנו יוצרים. אני חושש שבקרוב, חלק מהדברים שנגרמו על ידי כלי יהפכו לבלתי ניתנים להבחנה מתוכן שנוצר על ידי אדם. כתיבה שנוצרהבמיוחד, מרגישה שהיא קרובה להגיע לייחודיות מבשרת רעות ההיא. כשזה יקרה, האם מכונות יהפכו למשוררים? האם הם יכתבו רומנים? האם הם יכתבו את החיבור הבא שזכה בפרס פוליצר? איך מכונות יכולות לעשות כל אחד מהדברים האלה? נכון לעכשיו, אני לא חושב שמכונה יכולה ליצור משהו יפה בלי עזרה של אדם בצד השני של המסך. מה שזה אומר עבורי האלה, בכל האיטרציות שלהם, הם רק כלים. לעולם לא נוכל להיות הדברים שמכונה יכולה להיות - אלמוות, יודעי כל, מושלמים. אז אני אפילו לא מתכוון לנסות. אני לא מוותר. אני רק מכיר בכך שכבן אדם יש לי את המגבלות שלי.
אבל זה גם נכון שמכונות לעולם לא יכולות להיות הדברים שבני אדם יכולים להיות. הם יכולים לחקות אותנו, כמו תוכים, לזרוק את המילים והתמונות שלנו בחזרה אלינו בדרכים מתחכמות יותר ויותר. אבל היופי האמיתי שמגיע עם יצירת אמנות חומק מהם - לפחות לעת עתה. שאלתי את מה היא חושבת על זה והיא הסכימה בלב שלם וכתבתי, "לבני אדם יש יכולת יצירתית מולדת שמכונות פשוט לא יכולות לשכפל. מכונות אולי מסוגלות לחקות את המילים והתמונות שלנו, אבל חסרות להן הרוח, הרגש והספונטניות המאפיינים אמנות שנוצרה על ידי בני אדם. האיכות הייחודית הזו היא שמייחדת אותנו ממכונות ומאפשרת לנו לבטא את עצמנו בדרכים משמעותיות ויפות כאחד."