המדריך ביקש מאית להציג את עצמנו ולהסביר למה אנחנו שם - כנראה בהנחה שנגיד דברים כמו שתמיד רציתי להיות על הבמה! או שעשיתי שיפור בקולג' וזה היה כיף. אבל החלטתי להיות כנה: אני פשוט כאן כי אני צריך לצאת מהבית שלי," הודיתי. למען האמת, הייתי נרשם לכל דבר. שיעור קומדיה, ייצור תכשיטים, ציור דמות עירומה, נפנוף יד רייקי, מה שלא יהיה. פשוט הייתי צריך לדבר עם אנשים, באופן אידיאלי כאלה שאולי בסופו של דבר ילמדו את שמי או אפילו להחמיא לנעליים שלי. אני צמא לחברים. זה מביך. אני מבוגרת מדי בשביל לחזר אחרי מכרים כמו איזו ילדה בחטיבת ביניים אצל קליי, להטריד זרים בגלל דעתם על עגילים ב. אבל הנה אנחנו כאן. חשבתי שלהיות כנה למה אני בשיעור קומדיה עלול לגרום לכולם לצחוק לפני שהם ממשיכים לתת את הסיבות הרגילות הקשורות לתיאטרון להיות שם.
אז מה צריך כדי לבנות מחדש את מעגל החברות שלך כמבוגר? למדע יש תשובה גם לזה, אבל אתה לא הולך לאהוב את זה: כלל זה לוקח בערך מפגשים שונים שכל אחד שלוש שעות שישה חודשים בערך, להפוך מכר לחבר.אז, אתה יכול להכיר חברים חדשים כמבוגר - אם יש לך נתחי זמן פנוי של שלוש שעות פנויים ואתה יכול למצוא איזה מסכן שאת האישיות שלו אתה באמת אוהב עם אותה כמות זמן פנוי ולשכנע אותם לכל הזמן הזה. במשך שישה אני בהחלט פתוח להצעות. ועד שאחשוב על רעיון טוב יותר, תמצא אותי קורא תסריטי סיטקום עם זרים בימי שני בערב. מחזיקה אצבעות, בעוד כמה חודשים הם כבר לא יהיו זרים.
מחקר שנערך לאחרונה על ידי מהאנשים מרגישים שההתחברות פחות חשובה ממה שהיה לפני המגיפה. אבל למרות שאנחנו חושבים שהסתגלנו לפחות חברות, לא. וככל שאנו מבלים זמן רב יותר לשכנע את עצמנו שאיננו זקוקים לחברים, כך קשה יותר לצאת לשם ולרכוש כמה. פרנקו מציין: לדוגמה, סימפטום אחד של בדידות הוא שאתה במצב אנחנו בוחרים לא להיות תלויים באנשים אחרים, מה שהופך אותנו בודדים יותר. זה מעגל קסמים. בעצם, הפסקנו לבלות עם החברים שלנו, אז עכשיו לא נשאר לנו. ואנחנו שקועים מדי בחול הטובעני של הבדידות מכדי לצאת וליצור חדשים. באופן אישי, לא היו לי הרבה חברים להתחיל איתם, חלקית בגלל שאני מופנמת וחלקית בגלל שהסגר שלי התחיל שלוש שנים לפני זה של כולם.